כמה קשה לתלמיד שרכש תווית של נכשל בלימודים לצאת מהתדמית השלילית ?
דימוי עצמי- בשלב מסוים התלמיד מתחיל להעריך את עצמו כחלש , הוא מאבד את האמונה ביכולותיו להצליח .לפני ביצוע המטלה הוא כבר מקובע במחשבה שאין ביכולתו לבצע אותה, הוא מתחיל כל מטרה במצב פחות טוב משאר התלמידים . עליו להתגבר על תחושות המסוגלות הנמוכה שלו ולהתמודד עם המטלה.
התנהגות מצופה- כאשר התלמיד מקבל תוצאה נמוכה, או שאיננו מסיים את המשימה , אף אחד לא מופתע. ולכן לא יקראו לו לשיחה ובירור. המבחן ישמש כמסמר נוסף בארון הכישלונות וכהוכחה לכך שהתלמיד חלש ואיננו מסוגל.
אמון המבוגרים- במצב בו תחושת המסוגלות האישית של התלמיד נמוכה , היכולת להביא לשינוי עוברת למבוגרים ( ההורים והמורים). אם הם לא מאמינים שיש לתלמיד את היכולת להצליח , אין מקור נוסף חיצוני או פנימי, שממנו התלמיד יוכל לשאוב את הכוחות להם הוא זקוק כדי לצאת לדרך חדשה.
הפערים - ככל שעובר הזמן, נוסף לכל הקשיים פער שהולך וגדל , גם מבחינת ידע וגם מצד מיומנויות שלא נרכשות בצורה מיטבית בגלל מחסור בשעות תירגול הדרוש לביסוס המיומנויות אצל התלמיד. זהו מצב הדומה לתחרות ריצה שבה מוסיפים למי שנמצא מאחור בכל שבוע משקולת נוספת , חיילים בסירות מובחרות נדרשים לעמוד במבחנים דומים שמטרתם למדוד את חוזקם המנטאלי. במקרה של התלמיד המתקשה, התמודדות זו באה במצב בו הוא שפוף וחלש מהכישלונות אותן הוא ספג לאורך הדרך.
קשיים אוביקטיביים- מבין התלמידים המתקשים ישנה קבוצה יחודית שבנוסף לאוסף הכישלונות , הדימוי העצמי הנמוך, איבוד אמונם של המבוגרים ביכולתם והפערים שנפתחים , הם צריכים להתמודד עם קשיים אוביקטיביים, כגון: adhd, קצב קריאה או כתיבה איטי, קושי ביטוי בכתב , קושי בהבחנה בין עיקר לטפל וכו׳ , הם צרכים להיות חזקים כפלדה בשביל לשרוד את ההתמודדות היום יומית עם האתגרים העצומים ובלתי פוסקים.
מה אפשר לעשות ?
ראשית יש להבין את המציאות מתוך נקודת המבט של התלמיד המתקשה, גם אם הוא נראה חסר אכפתיות ועצלן, מדובר בתופעות שאינן מקור הבעיה , הם נוצרו עקב הקושי מולו מתמודד הילד.
השתדלו להימנע מהערות שליליות שמשקפות את המצב. לאחר שעשיתם זאת פעם אחת בצורה טובה , אין טעם לחזור על הדברים הידועים, הבעיה לא קשורה למודעות , אלא ליכולת להתמודד עם הקשיים .
האמינו ביכולותיו של הילד , תנו לו מחמאה על כל הצלחה גם אם מדובר בדברים קטנים. אוסף ההצלחות ישמש קרקע פוריה להמשך הדרך, ורשת ביטחון לעצירת הידרדרות בתחושת המסוגלות שלו.
הרימו את הילד ואל תרימו ידיים (אל תתייאשו). גם לאם יש לכם את כל הסיבות המוצדקות להרגיש חסרי אונים , זכרו שהסיכוי המשמעותי ביותר עבור הילד לעשות שינוי נמצא בידיים שלכם.
כל הפעולות שציינתי עד כה ,שמות אתכם בעיני הילד כשותפים למצוקה שלו. לאחר מכן ניתן להתחיל לבנות מערך סיוע שממנו יתחיל הילד להתקדם.
דרך הטיפול דורשת עבודה פרטנית במטרה לבנות מציאות חדשה ומקבילה בתוך מציאות קיימת, (משפט מורכב המשקף מציאות מורכבת). על מנת להצליח במשימה יש צורך להסתייע באנשי מקצוע ולשאוף לשיתוף פעולה מקסימלי עם צוות ההנהלה והמורים בבית הספר.
