אם נשאל מורה ובוודאי הורה האם הוא רוצה שהילד יהיה לקוי למידה או יכשל במבחן או יתנהג בצורה לא ראויה , התשובה הטבעית תהיה שלילית, כל הורה/מורה יעדיף מצב אופטימלי.
הצפייה לשלמות נובעת מתוך עולם הרגשות והדמיון , ולכן טבעי שהמבוגרים מייחלים ומקווים לחסוך כל כאב וקושי מהילדים , איך אין זה אפשרי ומבחינה חינוכית להצליח למנוע מהילד התמודדות זה כישלון ,אנו יודעים שהחיים מלאים בהתמודדויות . תפקיד ההורה/ המורה איננו לצור עולם מושלם , אלא ללמד את הילד כיצד להתמודד מול קשיים , כיצד להתמודד עם כישלון , איך לשפר את ההתנהגות וכו׳ .
אינני מציע ליצור משברים בכוונה ,אך בהחלט מאמין שיש חשיבות בניצול הזדמנויות גם כאשר מדובר בהזדמנויות אליהם לא כיוונו. במצבים המורכבים ההורה/והמורה צריך לנהוג כמבוגר המלמד את הילד יש להסתכל על ההתמודדות , תוך הקניית מבט חיובי על הסיטואציות המורכבות. חשיבה לוגית פרופורציונאלית ושאיפה למציאת פתרון במקום שקיעה אל תוך הבעיה, בשילוב פיתוח אמונה במסוגלות האישית להצליח להתגבר או לפחות להתמודד מתוך עוצמה .
אדם בוגר שיעמוד לצד ילד המתמודד עם קשיים וינחה אותו, ייחרט בליבו של הילד לתמיד מעבר להקניית כישורי חיים , יש כאן הזדמנות להתקרב לעולמו של הילד לחדור לליבו ומשם להמשיך ולהשפיע.
לדוגמא: הילד חוזר הביתה עם ההערה על התנהגות שלילית - זה הזמן להפוך את האירוע השלילי למאורע מכונן ומלמד , תוך חידוד הגבולות והציפיות דרך הבנת הגורמים למעשה , ומתוך למידה והסקת מסקנות לעתיד.
ככל שהאדם הבוגר מקורב יותר לילד , הוא יתקשה לנתק את עצמו מהכאב והלחץ הנלווים להתמודדות, לעיתים מצב זה מוסיף לחץ ומגביר את תחושת המצוקה. לכן, יש חשיבות לתרגול ההתנהגות הרצויה בקרב המורה /ההורה, מדובר במיומנות שצריכה להירכש וככל שהאדם הבוגר יפעל בצורה מיטבית , כך יגדל הסיכוי של הילד לצאת מחוזק ומנוסה לקראת ההתמודדויות הבאות.
